<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית שביעי</h1>
<h2>דף לז:</h2>
כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט כיצד, (דברים י"ד כ"ו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ אף כל דבר שהוא ולד ולדות הארץ. והמדה הזאת מתחלקת לכמה גוונים, איכא מאן דסבירא ליה כללא קמא דוקא ולא מרבה כל כך כמאן דאית ליה כללא בתרא דוקא, כדאיתא בפרק בכל מערבין בתחלתו (עירובין כ"ח ע"א) עיין שם, ושם בעז"ה אאריך בביאור זה, גבי בן בג בג אומר (שם כ"ז ע"ב) בבקר שלוקח בקר על גב עורו ובצאן שלוקח צאן על גב גיזתה וכו'. ואמרינן התם רבי יהודה בן גדיש ור' אלעזר והני תנאי דלקמן במאי קמיפלגי, ר' יהודה בן גדיש ור' אלעזר דרשי ריבויי ומיעוטי והני תנאי דלקמן דרשי כללי ופרטי, וקאמר התם תניא אידך מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ, מאי בינייהו, פירוש בין תנא דדריש לעיל כעין הפרט פרי מפרי וגדולי קרקע, אמר אביי דגים איכא בינייהו, ומסיק אלא אמר רבא עופות, וקאמר מאן דמרבה עופות מאי טעמיה ומאן דממעט עופות מאי טעמיה, מאן דמרבה עופות סבר כללא בתרא דוקא, פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט ומרבה כל מילי, אהני כללא קמא למעוטי כל דלא דמי ליה משני צדדין, ומאן דממעט עופות קסבר כללא קמא דוקא כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא, אהני כללא בתרא לרבויי כל דדמי ליה מג' צדדין. וצריך לדקדק מאי איכא בין מאן דדריש ריבויי ומיעוטי ובין מאן דדריש כללי ופרטי וכללא בתרא דוקא, הרבה יש, דלמאן דדריש ריבויי ומיעוטי מרבינן הכל אפילו לא דמי משני צדדין כגון דגים, ולא ממעט רק ציר, ולמאן דדריש כללי ופרטי וכללא בתרא דוקא ממעט דגים, ולאביי דאמר דגים איכא בינייהו, דלמאן דאמר כללא בתרא דוקא מרבה דגים, איכא בינייהו כמהין ופטריות. כללא דמילתא דמאן דאית ליה כללי ופרטי כלל הראשון אתא למעוטי דאי לאו כללא קמא הוה ליה פרט וכלל ואתרבו כל מילי, וגם כן למאן דדריש ריבויי ומיעוטי אלא שאינן שוים. ויש כלל ופרט המרוחקים זה מזה, דאיכא למ"ד דנין ואיכא למ"ד אין דנין כדאמרינן ריש מסכת פסחים (ו' ע"ב), הניחא למ"ד כלל ופרט המרוחקים אין דנין כו'. ופרק קמא דשבועות (ז' ע"א) וגם בזבחים (מ"ו ע"ב) דריש (והנפש אשר תאכל מן הקדשים) [כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו'] והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים, והלא שלמים בכלל היו, ודריש בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, ולא דריש ליה בכלל ופרט משום דמרוחקים זה מזה. ושם דקדקו התוספות למה לא אמר צדדים אחרים כגון עולה על המזבח החיצון כדעבד ר' שמעון גבי פיגול, דאמר (זבחים מ"ג ע"א) כל דבר שאינו עולה על מזבח החיצון כשלמים אינו חייב עליו משום פיגול, או כל דבר שיש לו נותר ומתיר למזבח לאפוקי דם ולאפוקי קומץ כדדריש התם גבי פיגול, במנחות בעז"ה נאריך בזה. ואפילו למאן דאמר כלל ופרט המרוחקים אין דנין, היכא דהוו בחד ענינא אע"ג דהוו מרוחקין דנין, כדאיתא בירושלמי (גיטין פ"ח ה"א) גבי וכתב לה ספר כריתות דעביד ליה כלל ופרט וכלל, ותרי ונתן כתיבי אע"ג דמרוחקין כיון דהוו בחד עניינא דנין בכלל ופרט וכלל, ובתלמוד דידן משמע דלמ"ד אין דנין אפילו מקורבין, בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ה ע"ב) רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל, ופסוק של אחריו פרט כי קללת אלהים תלוי. ובפרק בנות כותים (נדה ל"ג ע"א) ותהי נדתה עליו כלל וכל המשכב פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט משכב ומושב אין מידי אחרינא לא, אמר אביי וטמא שבעת ימים הפסיק הענין, הוה ליה כלל ופרט המרוחקין זה מזה ואין דנין, רבא אמר לעולם דנין. בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נ"ה ע"ב) ואימא לא תעשה כלל, לא תאפה פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אפייה אין מידי אחרינא לא, אמר ר' אפטוריקי משום דהוה ליה כלל ופרט המרוחקין ואין דנין בכלל ופרט. לכן הארכתי להביא כמה מקומות להודיע המחלוקת מכמה אמוראים אם מרוחקין דנין או אין דנין. בתחלת שבועות (ה' ע"א) יש דין אחר, שתי כללות הסמוכין זה לזה יש אומרים, הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט, גבי ופדויו מבן חדש תפדה, דב' כללות הסמוכים הם הטל פרט ביניהם בערכך כסף חמשת שקלים, ויש אומרים לא נטיל פרט ביניהם להיות כלל ופרט וכלל אלא כי האי גוונא דרשינן בריבה ומיעט וריבה, אע"ג דבעלמא דריש כלל ופרט, כדאיתא התם בעלמא דריש כללי ופרטי, והכא היינו טעמא, כדתנא דבי רבי ישמעאל, במים במים ב' פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבוי ומיעוט, ורבנן, אמר רבינא כדאמרי במערבא, כל מקום שאתה מוצא שני כללות סמוכין הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל, כך סברי רבנן, אבל רבי ישמעאל סבר, דב' כללות סמוכין אין דנין בכלל ופרט וכלל אלא בריבה ומיעט וריבה, ולכך רבנן ממעטי עבדים ושטרות וקרקעות ור' ישמעאל לא ממעט אלא שטרות דלא דמו כלל למיעוט, אע"ג דרבי דריש כללי ופרטי בעלמא גבי מרצע דאמר מה מרצע מיוחד של מתכת אף וכו', ולא מרבה הסול והמקדח והסירה כר' יוסי בר יהודה, דבהא פליגי דר' יוסי דריש ריבויי ומיעוטי ולא ממעט רק סם, ורבי דריש כללי ופרטי ולכך ממעט כל דבר שאינו של מתכת. בשני כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל, כיוצא בזה מה הפרט מעין הכלל דרשינן ביה כללי ופרטי ודרשא אחרינא, כדאיתא גבי אם המצא תמצא, דאמר שדי שור בין המצא תמצא ותרתי שמע מינה, וכן נמי אמר שדי בידו בין המצא תמצא לרבות חצרו גגו וקרפיפו, ואי לאו דמייתר לא הוה דרשינן מיניה כדמשמע בפרק מרובה (ב"ק ס"ה ע"א). עוד מדה אחרת, בכלל שיש בו כל, יש דלא דריש ליה בכלל ופרט, דאמר כל ריבוייא הוא, בפירקא קמא דזבחים (ח' ע"ב), וכן שם, לזבח ריבוייא הוא, ואימא עד דשחיט ליה ליהוי כוותיה. למאן דדריש ריבויי ומיעוטי במקום כלל ופרט וכלל, דריש ריבה ומיעט וריבה מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט דבר דלא דמי כלל, ופלוגתייהו גבי שבועה (שבועות ל"ז ע"ב) מאן דדריש כי יתן כלל וכו' קאמר כעין הפרט, דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מיטלטלין יצאו שטרות שאין גופן ממון, ולמאן דדריש ריבויי ומיעוטי לא ממעט משבועה אלא שטרות לחוד. עוד, אף למאן דאמר כלל ופרט המרוחקין זה מזה דנין בכלל ופרט, הני מילי בחד עניינא אבל בשני עניינים אין דנין, כדאיתא בפרק קמא דפסחים (ו' ע"ב) ומייתי לה בענייני דרשות מהפסוקים (ל"ל ש"א) בסימן ג'. עוד יש מדה אחרת פרט וכלל ופרט בנזיר פ' שלשה מינין (ל"ד ע"ב) ורבנן דדרשי כללי ופרטי, מיין ושכר יזיר פרט, מכל אשר יעשה מגפן היין כלל, מחרצנים ועד זג חזר ופרט, פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט וכו'. ואומר בההוא פירקא מכדי תרין כללי ופרטי תרין פרטי וכללא כעין הפרט מרבינן, מאי איכא בינייהו, איכא דאמרי, תרין כללי ופרטי אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו מצד חד מרבינן, תרי פרטי וכללא אי איכא דדמי ליה משני צדדין מרבינן מחד צד לא מרבינן, הך סוגיא אתיא כמאן דאמר כללא בתרא דוקא, אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא הוי איפכא, ומרבינן טפי משני פרטי וכללא יותר משני כללי ופרטי, וקל להבין.
<h2>דף נא.</h2>
כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט כיצד, (דברים י"ד כ"ו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ אף כל דבר שהוא ולד ולדות הארץ. והמדה הזאת מתחלקת לכמה גוונים, איכא מאן דסבירא ליה כללא קמא דוקא ולא מרבה כל כך כמאן דאית ליה כללא בתרא דוקא, כדאיתא בפרק בכל מערבין בתחלתו (עירובין כ"ח ע"א) עיין שם, ושם בעז"ה אאריך בביאור זה, גבי בן בג בג אומר (שם כ"ז ע"ב) בבקר שלוקח בקר על גב עורו ובצאן שלוקח צאן על גב גיזתה וכו'. ואמרינן התם רבי יהודה בן גדיש ור' אלעזר והני תנאי דלקמן במאי קמיפלגי, ר' יהודה בן גדיש ור' אלעזר דרשי ריבויי ומיעוטי והני תנאי דלקמן דרשי כללי ופרטי, וקאמר התם תניא אידך מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ, מאי בינייהו, פירוש בין תנא דדריש לעיל כעין הפרט פרי מפרי וגדולי קרקע, אמר אביי דגים איכא בינייהו, ומסיק אלא אמר רבא עופות, וקאמר מאן דמרבה עופות מאי טעמיה ומאן דממעט עופות מאי טעמיה, מאן דמרבה עופות סבר כללא בתרא דוקא, פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט ומרבה כל מילי, אהני כללא קמא למעוטי כל דלא דמי ליה משני צדדין, ומאן דממעט עופות קסבר כללא קמא דוקא כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא, אהני כללא בתרא לרבויי כל דדמי ליה מג' צדדין. וצריך לדקדק מאי איכא בין מאן דדריש ריבויי ומיעוטי ובין מאן דדריש כללי ופרטי וכללא בתרא דוקא, הרבה יש, דלמאן דדריש ריבויי ומיעוטי מרבינן הכל אפילו לא דמי משני צדדין כגון דגים, ולא ממעט רק ציר, ולמאן דדריש כללי ופרטי וכללא בתרא דוקא ממעט דגים, ולאביי דאמר דגים איכא בינייהו, דלמאן דאמר כללא בתרא דוקא מרבה דגים, איכא בינייהו כמהין ופטריות. כללא דמילתא דמאן דאית ליה כללי ופרטי כלל הראשון אתא למעוטי דאי לאו כללא קמא הוה ליה פרט וכלל ואתרבו כל מילי, וגם כן למאן דדריש ריבויי ומיעוטי אלא שאינן שוים. ויש כלל ופרט המרוחקים זה מזה, דאיכא למ"ד דנין ואיכא למ"ד אין דנין כדאמרינן ריש מסכת פסחים (ו' ע"ב), הניחא למ"ד כלל ופרט המרוחקים אין דנין כו'. ופרק קמא דשבועות (ז' ע"א) וגם בזבחים (מ"ו ע"ב) דריש (והנפש אשר תאכל מן הקדשים) [כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו'] והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים, והלא שלמים בכלל היו, ודריש בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, ולא דריש ליה בכלל ופרט משום דמרוחקים זה מזה. ושם דקדקו התוספות למה לא אמר צדדים אחרים כגון עולה על המזבח החיצון כדעבד ר' שמעון גבי פיגול, דאמר (זבחים מ"ג ע"א) כל דבר שאינו עולה על מזבח החיצון כשלמים אינו חייב עליו משום פיגול, או כל דבר שיש לו נותר ומתיר למזבח לאפוקי דם ולאפוקי קומץ כדדריש התם גבי פיגול, במנחות בעז"ה נאריך בזה. ואפילו למאן דאמר כלל ופרט המרוחקים אין דנין, היכא דהוו בחד ענינא אע"ג דהוו מרוחקין דנין, כדאיתא בירושלמי (גיטין פ"ח ה"א) גבי וכתב לה ספר כריתות דעביד ליה כלל ופרט וכלל, ותרי ונתן כתיבי אע"ג דמרוחקין כיון דהוו בחד עניינא דנין בכלל ופרט וכלל, ובתלמוד דידן משמע דלמ"ד אין דנין אפילו מקורבין, בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ה ע"ב) רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל, ופסוק של אחריו פרט כי קללת אלהים תלוי. ובפרק בנות כותים (נדה ל"ג ע"א) ותהי נדתה עליו כלל וכל המשכב פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט משכב ומושב אין מידי אחרינא לא, אמר אביי וטמא שבעת ימים הפסיק הענין, הוה ליה כלל ופרט המרוחקין זה מזה ואין דנין, רבא אמר לעולם דנין. בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נ"ה ע"ב) ואימא לא תעשה כלל, לא תאפה פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אפייה אין מידי אחרינא לא, אמר ר' אפטוריקי משום דהוה ליה כלל ופרט המרוחקין ואין דנין בכלל ופרט. לכן הארכתי להביא כמה מקומות להודיע המחלוקת מכמה אמוראים אם מרוחקין דנין או אין דנין. בתחלת שבועות (ה' ע"א) יש דין אחר, שתי כללות הסמוכין זה לזה יש אומרים, הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט, גבי ופדויו מבן חדש תפדה, דב' כללות הסמוכים הם הטל פרט ביניהם בערכך כסף חמשת שקלים, ויש אומרים לא נטיל פרט ביניהם להיות כלל ופרט וכלל אלא כי האי גוונא דרשינן בריבה ומיעט וריבה, אע"ג דבעלמא דריש כלל ופרט, כדאיתא התם בעלמא דריש כללי ופרטי, והכא היינו טעמא, כדתנא דבי רבי ישמעאל, במים במים ב' פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבוי ומיעוט, ורבנן, אמר רבינא כדאמרי במערבא, כל מקום שאתה מוצא שני כללות סמוכין הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל, כך סברי רבנן, אבל רבי ישמעאל סבר, דב' כללות סמוכין אין דנין בכלל ופרט וכלל אלא בריבה ומיעט וריבה, ולכך רבנן ממעטי עבדים ושטרות וקרקעות ור' ישמעאל לא ממעט אלא שטרות דלא דמו כלל למיעוט, אע"ג דרבי דריש כללי ופרטי בעלמא גבי מרצע דאמר מה מרצע מיוחד של מתכת אף וכו', ולא מרבה הסול והמקדח והסירה כר' יוסי בר יהודה, דבהא פליגי דר' יוסי דריש ריבויי ומיעוטי ולא ממעט רק סם, ורבי דריש כללי ופרטי ולכך ממעט כל דבר שאינו של מתכת. בשני כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל, כיוצא בזה מה הפרט מעין הכלל דרשינן ביה כללי ופרטי ודרשא אחרינא, כדאיתא גבי אם המצא תמצא, דאמר שדי שור בין המצא תמצא ותרתי שמע מינה, וכן נמי אמר שדי בידו בין המצא תמצא לרבות חצרו גגו וקרפיפו, ואי לאו דמייתר לא הוה דרשינן מיניה כדמשמע בפרק מרובה (ב"ק ס"ה ע"א). עוד מדה אחרת, בכלל שיש בו כל, יש דלא דריש ליה בכלל ופרט, דאמר כל ריבוייא הוא, בפירקא קמא דזבחים (ח' ע"ב), וכן שם, לזבח ריבוייא הוא, ואימא עד דשחיט ליה ליהוי כוותיה. למאן דדריש ריבויי ומיעוטי במקום כלל ופרט וכלל, דריש ריבה ומיעט וריבה מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט דבר דלא דמי כלל, ופלוגתייהו גבי שבועה (שבועות ל"ז ע"ב) מאן דדריש כי יתן כלל וכו' קאמר כעין הפרט, דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מיטלטלין יצאו שטרות שאין גופן ממון, ולמאן דדריש ריבויי ומיעוטי לא ממעט משבועה אלא שטרות לחוד. עוד, אף למאן דאמר כלל ופרט המרוחקין זה מזה דנין בכלל ופרט, הני מילי בחד עניינא אבל בשני עניינים אין דנין, כדאיתא בפרק קמא דפסחים (ו' ע"ב) ומייתי לה בענייני דרשות מהפסוקים (ל"ל ש"א) בסימן ג'. עוד יש מדה אחרת פרט וכלל ופרט בנזיר פ' שלשה מינין (ל"ד ע"ב) ורבנן דדרשי כללי ופרטי, מיין ושכר יזיר פרט, מכל אשר יעשה מגפן היין כלל, מחרצנים ועד זג חזר ופרט, פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט וכו'. ואומר בההוא פירקא מכדי תרין כללי ופרטי תרין פרטי וכללא כעין הפרט מרבינן, מאי איכא בינייהו, איכא דאמרי, תרין כללי ופרטי אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו מצד חד מרבינן, תרי פרטי וכללא אי איכא דדמי ליה משני צדדין מרבינן מחד צד לא מרבינן, הך סוגיא אתיא כמאן דאמר כללא בתרא דוקא, אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא הוי איפכא, ומרבינן טפי משני פרטי וכללא יותר משני כללי ופרטי, וקל להבין.
